בימים האחרונים אנחנו לא זזים הרבה
אני במין עייפות כזאת
לא מתחשק לי לצאת להליכות ארוכות למפל/נחל/יער/כפר אחר..
מדי בוקר מקווה שהילדים ימצאו לעצמם עיסוקים
בלי שאצטרך לעשות הרבה
ואם זה יפנה לי זמן לעצמי, בשקט, אז ממש עדיף
נכנסתי ל"מצב הודו"
מין לאות שכזאת
ואז מגיעים רגעים כאלו,
שבהם אני נזכרת למה זה כדאי
פשוט להיות במקום
פשוט להשאר בו בלי מטרה מוגדרת
כמו היום, כשהילדים התגלגלו לעשות כביסה עם המקומיות בצהרי היום
ואז המשיכו לארוחת ילדים בלבד, מבוגרים לא מורשים להכנס (חלום),
לא לפני שהלכו להתרחץ במעיינות החמים.
וככה באופן חווייתי ממש
הילדים תפעלו את עצמם ודאגו לעצמם לארוחה, מקלחת ובגדים נקיים, מבלי שאני אצטרך להתאמץ ומבלי שאני אנסה לכוון אותם לעשות משהו מזה
נותר לי רק לומר תודה
ולנוח..
תגובות
הוסף רשומת תגובה