פשוט להיות

כך קרה לי בכפר קטן ליד קוצ'ין המקום הזה הוא ריפוי גדול בשבילי המים הרגועים האלו שאנו גרים עליהם (הבאקווטרס) והאנשים האדיבים והאירוח. ומזג האוויר המושלם. והקוקוסים והדגים. היופי הזה לאן שלא אסתכל והפשטות והשלווה. הם כל מה שחיפשתי ומצאתי ואז הגיעה בדידות גדולה כל כך גדולה אז מצאתי את היותי לבד. מבוגרת יחידה על 3 ילדים וראיתי שלא כל כך נוח לי למצוא כאן מה לאכול ואינני מתניידת כאן באופן עצמאי ואת זה שחסרה לי חברה לעצמי כזאת שמתאימה לי בדיוק ואני רוצה זוגיות (?) מעניין שדווקא כאן זה מה שאני מרגישה. כבר הייתי די בטוחה שזוגיות זה פחות מה שאני מחפשת. כן אני בעד היכרויות רומנטיות עם התחלה וסוף. ואז ממשכים כל אחד לדרכו במסע. אבל זוגיות.. זה לא קשור לחיי כרגע. אולי זו הזוגיות היפה של הזוג שמארח אותי. בני 60 פלוס מינוס. היא נוסעת מדי יום שני עד שישי לביה"ס אותו היא מנהלת. הוא מארח בביתם. פרש מהעבודה האחרונה שלו. וכשהיא חזרה הוא זרח מאושר. הרגשתי כמה גם אני רוצה לזרוח מזה שמישהו חוזר. הלב שלי כואב עכשיו. בעיקר הרבה שאלות. פתוחות. על דרך החיים. מסוג הרגעים שאני כל כך לא יו...

חודש שלם בתאילנד (רובו בצ'אנג מאי) ובו כמעט ולא הצלחתי לכתוב זה התחיל עם זה שתאילנד ובעיקר התאילנדים לא היו לי נעימים והמשיך בזה שאמא שלי הגיעה לביקור ולקח זמן עד שהשווינו תדרים וכמובן שעברתי דרך זה לא מעט שיעורים וקפיצת גדילה מאוד משמעותית בחיי והסתיים במחאה גדולה של ילדיי על כך שהם רוצים לחזור לישראל מה שהתקבל אצלי בקול גדול של שברון לב ותחושת כשלון כמעט לרגעים אחדים אבל הכל חלף עבר לו. כל הרגשות. כל הרגעים וברגע הזה כשאני מסתכלת עם זכוכית מגדלת על המשותף לכל החוויות בחודש הזה כל החוויות כולן דיברו על אי-היאחזות על החזקת החבל משני קצותיו על לא לבטל שום דבר כמו גם לא להאדיר שום דבר על איזשהו אמצע שבו לכל יש מקום בדיוק כמו שהוא מבלי שנפסול אותו מבלי שאתן לו לזרוק אותי לכיוונים והחלטות אפשר לשהות בתוך החוויה של הכיווץ כמו גם לנוח בתוך זו של ההתרחבות ולזכור שהכל חולף ומתחלף אז אין טעם להצמד או להיאחז ברגש שעולה ש-ל-ם שלמים אנחנו כפי שנבראנו בוראים אנחנו חיים שלמים א-ה-ב-ה ק-ב-ל-ה ה-ת-ר-ח-ב-ו-ת ה-ו-ד-י-ה

רגע לפני המעבר לדרום הודו בסיומו של חודש בתאילנד נושמת רגע בקומה 20 בבנגקוק אחרי חודש כמעט מרגישה איך לאט לאט הקרקוע גדל בכל פעם לפני שזה קורה מרגישה איך מדי פעם צריכה אדמה והיא מיד מופיעה בדמות ליאת בוואטס אפ כבר אמרתי תודה על רשת התמיכה הגאונית שלי בשמים ובארץ??? הקרקוע מגיע דרך כאב שמגיע כדי להשתחרר ולשחרר אותי להרחיב את הכלי שלי את נשמתי את נשימתי את עומקיי את היכולת להחזיק את כל הניגודים התסריט לא באמת משנה אבל הוא גם כן משנה כי הוא מרחיב את הנשימה ברמה הארצית ומשחרר ברמה הנשמתית הפעם היו אלה תיקונים מול אמא שלי שתודה לאלה שהם קרו גשם של תובנות מיכל של חמלה לא כזו בלתי רצונית לא רחמים לא פחד עליה או דאגה שמא יהיה לה קשה מדי הפעם מדובר בחמלה אמיתית שאני בוחרת לשים אחרי שחוזרת למרכז שלי מכל מיני אירועים הפעם מדובר בלהשאר איתי לא לעזוב אותי לרגע ועדיין לעשות מאמץ לראות גם אותה הפעם יש מרכז חדש שעליו הכל נשען השורש בתוכי - האם זה אתה?? כמה חיכיתי לך אז הערב הזה אחרי חודש של שיעורים אינטנסיבים ומשמעותיים בזה אחר זה בכל האפיקים מול כל הגור...

מזמינה כרטיסי טיסה באינטרנט תהליך ארוך ומייגע שלרוב צריך לחזור עליו לפחות פעמיים כי באיזשהו שלב איכשהו המערכת נופלת או החלון נסגר או המחשב נתקע או משהו בסגנון.. מה גם שיש למלא את הפרטים של 4 אנשים, עבודה סיזיפית שכזו.. מוצאת את עצמי מאוד עצבנית ולא מוכנה להרגע רוצה שיכילו אותי (המבוגרים שסביבי) ככה, כמו שאני לא מוכנה להרגע עצבנית כשבסוף התהליך מגלה שחברת האשראי שלחה לי SMS עם קוד לבטחון אבל אני לא מקבלת SMSים, כי אני מסתובבת עם סים מקומי והסים הישראלי שלי מוקפא קמה בבוקר עדיין עצבנית וכואבת על חוסר ההכלה על הצמצום שצמצמתי את עצמי על חוסר הלגיטימיות שחשתי לגבי כעס ותוקפנות שעולים בי רוצה לתת להם מקום רוצה לרתוח רוצה להשתגע רוצה להתעצבן עד הסוף רוצה לתת לי מקום להכל תמיד מתרחבת עוד ועוד ומאפשרת לכל החלקים שבי לבוא לידי ביטוי בכי מגיע כזה שנאסף בדרך מיובלים על גבי יובלים של צמצומים קטנים במשך השנים והופך לנהר שוצף של כאב שבא להשתחרר של יציאה לחירות לא עוד צמצום חלקים לכולם יש מקום אני אוהבת אתכם, כל החלקים גם אלה הכועסים גם אלה המרירים גם אלה המתחשבנים ג...

איך המשפחה הקרובה שלנו היא המאתגרת ביותר ניתוק מהתפקידים כמו מתפקיד האמהות כך מתפקיד הבת יכול לאפשר כל כך הרבה אהבת אלוהים לכל הברואים מעניין כמה זה קשה לפעמים להפתח אל הקרובים לנו ביותר תודה על ההזדמנות לרפא עוד נדבך בתמונה הגדולה גבולות עצמיים אלוהים ומה שביניהם סיפור אנושי

אין לי תיאור טוב יותר לתאילנד בשבילי מהתמונה המצורפת קצפת ותותים בכאילו תאילנד מפנקת מאוד ביחס להודו בכל מקום עיסויים, ריחות נעימים, שמנים, קרמים וסבונים בגדים יפים אוכל בריא רענן וטוב בשפע ובסך הכל התאילנדים הכפריים הם אנשים טובים אבל ברגע שמתחילים להתעסק עם נותני שירות לתיירים, נהיה פחות נעים לרוב ההרגשה היא שאני כסף מהלך וחסרה לי כאן הרוח של הודו התרגול פה הוא להביא אותה מתוכי אז למה הגעתי הנה? כנראה שמסיבות שונות ומגוונות אבל בסיכומו של דבר מניחה שהתשובה הברורה מאליה - להרחיב לבבות ולהביא אור תודה על הזדמנות הפז הזו מסכימה באהבה תודה על כל ההסכמות ועל ההזדמנות להפיץ אור להתפתח לעשות את עבודתי אמן