יושבת במטוס בהתרגשות מתחילה להפנים שהמסע שלנו בהודו הושלם כמעט קרוב לקיצו בעוד יומיים בשעה הזו ננחת בישראל וזה מרגש אותי נזכרת בתמונות שהכנסתי לאלבום הדימיוני שהכנתי לפני שיצאנו להודו (הודות לנעם!) התמונה האחרונה הייתה של כולנו יחד קופצים באוויר משמחה בדלהי רגע לפני שיוצאים אל שדה התעופה כמה אהבה ששמתי בתמונה הזאת מרגישה שאני יכולה לומר שזה קרה. קורה עכשיו. בהודייה ענקית מרגישה שברגע שאדרוך בישראל יתחיל רשמית מסע חדש. המסע לקוסטה ריקה. בו כבר פועלים כוחות אחרים. תודה על מסע מעצים מרגש אוהב מצמיח מחבר מבגר מאפשר מנציח משכיח משנה חיים אוהבת פשוט להיות תודה לכל האנשים המבורכים שנקרו בדרכי ודרכינו ותמכו בי בכל המימדים והמדיות תודה להדרכה הברוכה והמברכת שלצידינו. תודה לילדים שלי. על היותם. תודה לי. על אהבתי.
הבלוג הזה הוא מסעה של אשה. אמא. ילדה. עם שלושה ילדים. מסע ניקוי וריפוי. לאן אשר אלך או אחזור. שלי ושל כל הנקרה בדרכי. מחיים אלו ומחיים אחרים. מסע חקירה וגילוי של דרך חדשה. המתהווה מרגע לרגע. בהמון אהבה. ועם המון תמיכה ועזרה. מכל הכיוונים ובכל האפיקים. מסע שכל מהותו היא ללכת אחרי הלב, בהתמסרות והסכמה ולעיתים גם בהתנגדות, פחד וכאב. מסע העוסק בלא לדעת ובאפשרות להיות באי הידיעה באהבה. בשמחה שאינה תלויה בדבר ובנוכחות שקטה במה שיש עכשיו. מסע אלי. ת-ו-ד-ה א-ה-ב-ה