שינויים מהירים

הימים האחרונים הם בבחינת אנרגיית שינויים מהירים

מה שנראה כמו תכנית זהב הרגע

נשמע כמו רעיון גרוע ומתיש בעוד חצי יום

יום אחרי יום מזה שבועיים בערך

אין במה להאחז

----------------------------------------------------------------------------------------

רבע ל 4 בבוקר
מעירה 3 ילדים
שישנים שנת ישרים
בחדר נוח ונעים
לצאת אל החושך
להיטלטל עם מזוודות ותיקים
אל שדה תעופה המוני
הודי
המתנות
עמידות
ילדים טרוטי עיניים
ואני שומעת את הקול הזה
חלוש מבפנים
מה את עושה???
מנסה להתגבר עם כל צעד בתחנות השונות בשדה התעופה
אנדמן. אנחנו בדרך אל האי
אין לי מוטיבציה לנסיעה הזאת
אנדמן זה חלום ישן
אבל איכשהו להטלטל לשם עם 3 ילדים
הוריד מהקסם ובדרך לשם מרגישה שזה לא החלום שלי כרגע
מזכירה לעצמי שאתמול הייתי קלילה ופתוחה לקראת הבאות
זו השעה..
נזכרת גם שרוב הפעמים אני ממש לא מבינה
מה אני הולכת לפגוש
ואין לי מושג גם הפעם
בדיוק כמו שקרה בגסט האוס הנעים ששהינו בלפני הטיסה הזו
שלכאורה לא הייתה שום סיבה טובה להגיע לעיירה או לגסט האוס הספציפי הזה
ואז קרה המפגש עם אשה מיוחדת
שהפכה לחברת לב
מפגש נשים.
מוסלמית. יהודיה.
2 אמהות
קבלה. אהבה. פתיחות
כל אחת מעולמה
זה הרי לא המקום
את זה כבר הבנתי

אבל הבנתי גם שהודו מעייפת אותי כרגע
מיציתי את ההמון. את הסגפנות.
ואת הלכלוך וחוסר האסתטיקה בעיניים
מיציתי מעברים מהירים עם הילדים
בטח בטיסות..
צריכה תקופות ארוכות לשהות
ובינתיים נשאר עוד קצת בהודו
עוד דברים לעבור
עוד חוויות
עוד מפגשים אנושיים
מרגישה בשלה לעזוב
נראה לי..

וכך נחתנו בצנאי 

עצירה בדרך לטיסת המשך לאנדמן

ובעודי הולכת לאסוף את העגלה של נורי מהמסוע

ראיתי בזווית העין את המזוודות שלנו...

ממממממממממממ

אז שאלתי את אליה מה דעתה

והיא מיד אישרה

נוותר על טיסת ההמשך ונשאר בצ'נאי

הו איזו הקלה
שלפנו את התיקים התחלנו להתקדם לעבר היציאה

יושבת בשדה"ת בשער היציאה

10 צעדים לפני שההמון ההודי העומד בחוץ עולה עלי

על כסא שהשאלתי מהשומר

לצידי עגלה עמוסת תיקים

לצידה עגלה עמוסת ילדים מג'וננים
משחקים בצרחות מחרישות אזניים

ואני והטלפון סוגרים מלון ליום הזה

תודה לנפלאות הטכנולוגיה

תודה ליכולת הבחירה

תודה לאלוהי השינויים הקטנים 

הקשבה

אהבה

חמלה

פרידות מקולות ישנים מעייפים
קלות