מתבוננת
עלינו
על ה"שגרה"
נסיעות
טיסות
מעברים
דירות שהרגישו כמו בית
מלונות נעימים
חדרים מעופשים
מה שזימנה הדרך
כשיש חברים -
הכל סביבם
הילדים פורחים
אני מותשת
כשאין..
זמן המסכים עולה פלאים
והמוטיבציה לטייל יורדת
ואז המסך הזה, שכל כך אהבתי לשנוא
הופך להיות בייביסיטר ומאפשר לי זמן פנוי יקר
ואז הרגעים האינטימים שלנו מתוקים מדבש
ואז ההתכתשויות שלנו הן מהמדממות ביותר
ואחריהן קפיצת הגדילה שלנו כמשפחה ושל כל אחד לחוד מטאורית..
רואה שוב את שחרור האחיזה ברעיונות ואידאלים
אני אחת. הם שלושה
אין מקום לאידאלים
המציאות חזקה מהכל
לאן אנחנו הולכים? מה אני מחפשת?
האם אני מחפשת משהו?
א-ו-ה-ב-ת
ל-ה-י-ו-ת
א-מ-א
תגובות
הוסף רשומת תגובה