מתחילה מהתחלה

רגע לפני המעבר לדרום הודו
בסיומו של חודש בתאילנד
נושמת רגע בקומה 20 בבנגקוק
אחרי חודש כמעט

מרגישה איך לאט לאט הקרקוע גדל
בכל פעם לפני שזה קורה
מרגישה איך מדי פעם צריכה אדמה
והיא מיד מופיעה
בדמות ליאת בוואטס אפ
כבר אמרתי תודה על רשת התמיכה הגאונית שלי
בשמים ובארץ???

הקרקוע מגיע דרך כאב
שמגיע כדי להשתחרר
ולשחרר אותי
להרחיב את הכלי שלי
את נשמתי
את נשימתי
את עומקיי
את היכולת להחזיק את כל הניגודים

התסריט לא באמת משנה
אבל הוא גם כן משנה
כי הוא מרחיב את הנשימה ברמה הארצית
ומשחרר ברמה הנשמתית
הפעם היו אלה תיקונים מול אמא שלי
שתודה לאלה שהם קרו
גשם של תובנות
מיכל של חמלה
לא כזו בלתי רצונית
לא רחמים
לא פחד עליה או דאגה שמא יהיה לה קשה מדי
הפעם מדובר בחמלה אמיתית
שאני בוחרת לשים
אחרי שחוזרת למרכז שלי מכל מיני אירועים
הפעם מדובר בלהשאר איתי
לא לעזוב אותי לרגע
ועדיין לעשות מאמץ לראות גם אותה
הפעם יש מרכז חדש שעליו הכל נשען
השורש בתוכי - האם זה אתה??
כמה חיכיתי לך

אז הערב הזה
אחרי חודש של שיעורים אינטנסיבים ומשמעותיים
בזה אחר זה
בכל האפיקים
מול כל הגורמים החשובים
אחרי שפקפקתי בכל מה שלא חשבתי שלעולם אפקפק
והטלתי ספק
אני נושמת עמוק
וקופצת למים
ומסכימה
להתחיל מחדש
מחר
כאשר נעלה על הטיסה לקוצ'ין
אל הלא נודע
אל המשך המסע
מתחבקת עם היקום
נותנת לו יד
עומדת על האדמה שלי
וסומכת עלי ועליו
שיחד נגיע למקומות שבהם נכון לנו להיות
ונפגוש באנשים שנכון לנו לפגוש
תוך שאנו שמורים, מוגנים, עטופים ובטוחים
בכל אשר נלך

אמן