ימים כואבים. א-י-מ-ה-ו-ת

ואז מגיע אדם אחד לחיי
בנוכחות פיסית לא מאוד גדולה
הבהובי נוכחות פיסית
ומפיל לי אלפי אסימונים
על הקושי שלי לאהוב
על המקומות הסגורים שבי
מקומות שהעדפתי לא לראות

זה כואב כל כך בלב
להרגיש שצמצמתי את האהבה
שיוצאת ממני
שקשה לי
מנסה לראות את זה כמו שזה
זה מה שיש פה
פשוט
בלי מצפון ואשמה
אהבה סביבי כל הזמן
אני יכולה להתמלא בה ולהדהד אותה הלאה
אבל יש רגעים שלא מצליחה להתחבר
ואז הכאב הגדול הוא באשמה שמרגישה
כאילו יש לי ציפייה ממני
להיות באהבה
תמיד

ואז רואה איך מתעוררת הביקורת שלי על עצמי
מאבק
בין הרצון להסתובב לבד
לבין תדמית האמהות שאני מחזיקה לעצמי
איך אני נראית כשאני לא נחמדה
כשאני לא רוצה להיות איתם
כשטוב לי להיות לבד

ומתוך כל זה - נולד לו קעקוע ראשון
חדש
הקעקוע שמספר את הסיפור
שבין התפקיד לבין המהות
של האימהות

מתנקה מתפקידים
מתחברת לאותנטיות
שואלת שאלות קשות
החופש להטיל הכל בספק
באהבה
תודה