5 הדקות הראשונות שלי בהודו

דקה אחרי שיצאנו מדלתות שדה"ת באמריצר

מצאנו את נהג הפיק אפ שיקח אותנו אל המלון

והלכנו אחריו לכיוון האוטו

תוך כדי הליכה מצאתי את עצמי עוצרת בגופי,

על ידי שליחת כף ידי לשמשה הקדמית של מיני ואן,
 שהתעקש להמשיך "לגלוש" לכיוון ילדיי,

כשהם הולכים אחרי נהג הפיק אפ.

המחווה הגופנית לוותה גם באמירת המילה STOP 

באופן נחוש ביותר 
כמובן שהפעולה הזו מאוד הצחיקה כמה מהגברים ההודים שעמדו בצדי הדרך, חסרי מעש, באותו זמן

והרגשתי איך ברגע אחד חוזר אלי הזכרון של מה זה אומר להיות בהודו

והגוף שלי פשוט יודע מה הוא צריך לעשות

יש לו אינסטינקטים שמופעלים בהודו

הם לא דומים לשום אינסטינקט שמופעל באף מקום אחר בעולם

ונדמה לי שאפילו לא חשתי כעס. פשוט הבנה שככה זה בהודו

אגב, לדעתי הנהג לא היה עוצר גם אם זה היה ה"דלאי למה" שהולך לפניו על הכביש

ואפילו, כנראה, אם אלו היו הילדים שלו

ולא כי הוא רוצה לדרוס מישהו, פשוט כי ככה זה - 

כולם נעים יחד בטבעיות על אותו שביל ולכולם יש מקום

הודו 2017
בחשש וגעגוע שבתי אלייך