עשרות אלפי
אנשים נכנסים למקום הזה מדי יום
חינם
אטרקציה
תיירותית קלאסית שלא הפכה להיות ממוסחרת (אם לא מחשיבים את הקבצנים בחוץ שמוכרים
מטפחת בשקל, כי כל מבקר חייב לכסות את ראשו במטפחת)
ההפך
מציעה גם
ארוחת חינם לכל מי שחפץ בכך
עשרות אלפי
כפות רגליים (?) דורכות במקום הזה
מכל שכבות
האוכלוסיה
מכל קצוות
העולם בכלל ותת היבשת בפרט
וכולם שווים
כולם חייבים
לאפסן את הנעליים (אם יש להם) בשמירת חפצים
כולם יכולים
פשוט להכנס (בתנאי ששטפו את הרגליים בבריכות הכניסה וכיסו את ראשם במטפחת)
כולם מוזמנים
לצפות במקדש או להכנס אליו
כולם
מוזמנים לארוחת חינם במסעדה הענקית בעולם (?)
מחשבות על איך זה מרגיש בטוח להיות מוקפת בכל כך הרבה הודים בשעת חושך
לבד עם
שלושה ילדים?
כולם שם לבד
עם עצמם
מול האלוהים
שלהם
כל אחד
והאלוהים שלו
ודבר אחד
ברור
יש שם עוצמה
שגדולה מכל אחד מן הפרטים במקום -
כולנו שווים
אז מי אני
שאפחד מהשווים לי?
המתנה של
ההודים בעיני היא האמונה שלהם
האמונה הזו
חזקה מכל שלטון
ומצליחה
לשמר את הכאוס המאורגן של 1.3 מיליארד איש
החיים לצד
פרות קופים, מכוניות, ריקשות וטוסטוסים לרוב
כולם עוברים
יחד באותם שבילי עפר ויש מקום לכולם
ויש גם המון
רעש ולכלוך וזיהום אוויר
וציפצופים מחרישי אזניים
וציפצופים מחרישי אזניים
ויש קדושה
באוויר וריח קטורת חגיגי
ותה מלכותי
ואוכל מנחם
המתובל בכעשרה סוגי תבלינים
ואין סוף ידיים מושטות ומבקשות נדבה
אז איך אפשר
לשפוט את זה?
זה טוב? זה
רע?
תגובות
הוסף רשומת תגובה